השד העדתי 

נתחיל מהסוף - לכל אדם בין אם הוא ספרדי או אשכנזי או שחור או לבן או מגזע זה או אחר יש תיאורטית פוטנציאל בסיסי זהה. אין גזע או עדה הנחותים מאחרים או שיש הבדלים בפוטנציאל האפשרי כאמור.

בבואנו לבחון את הסוגיה של השד העדתי, עולה כמעט תמיד שאלת הקיפוח ושאלת אלה הנושאים בעמדות המפתח במדינה בתחומים שונים, והנושא הוא תמיד מדוע לאשכנזים יש רוב במשרות היותר בכירות, כשהתשובה שניתנת ע"י אותם גורמים היא כי זו ודאי תוצאה של אפליה שעדיין קיימת והדברים הם לא בדיוק כך. בנקודה זו חשוב להדגיש ולומר שבמאות הקודמות הספרדים הם אלה שהיוו את שכבת האינטליגנציה, הפילוסופיה וההגות של העם היהודי ונציין את הרמב"ם והרמב"ן ויוסף קארו ויהודה הלוי ואבן גבירול ועוד רבים וטובים נוספים, שכתבו ספרים ויצרו יצירות מפוארות שמלוות אותנו עד היום, ואין כל מניעה שכיום הם לא יהוו חלק נכבד משכבה זו.

במשפחות שונות יש הרגלים שונים ולפיכך יש דגש שונה בתחומים שונים. יש למשל משפחות שישימו דגש יותר על הצד הלימודי. הם יקראו יותר ספרי הדרכה לגידול ילדים, ישבו עם ילדיהם עם משחקים שונים, יקנו ויקראו להם ספרים וכדו', ובניגוד למה שחושבים אין מדובר ביכולת כלכלית אלא קודם כל בהרגלים ודגש. דבר זה נהוג יותר במשפחות שנקראות האשכנזיות.

לעומת זאת יש משפחות ששמות יותר דגש על הצד הרגשי, מה שנקרא אינטליגנציה רגשית, דבר שיותר נהוג אצל המשפחות שנקראות ספרדיות, וידוע כיום שאינטליגנציה זו לא פחות חשובה להצלחה. וחינוך לאינטליגנציה רגשית אומר שהילד לא צריך למלא את הציפיות של ההורים שלא תמיד תואמות את אופי הילד, הילד לא צריך להיות תמיד "בסדר" ו"מושלם", לפעמים בניגוד לאופי הטבעי שלו וכדו'. יש לאפשר לילד להביע רגשות, להפגין כלפיו רגשות חמים, ולתת לילד את ההרגשה שהוא בסדר כמו שהוא ושאוהבים אותו כמו שהוא. בטחון רגשי הוא דבר חשוב ביותר.

לפיכך האחד יכול ללמוד מהשני והצירוף של שני הדברים הוא הדרך הנכונה להצלחה, והצלחה של אדם לא נמדדת במעמד או בכמות הכסף שיש לו. ההצלחה נמדדת האם האדם מאושר בחייו, מפתח את יכולותיו הטבעיות, יש לו קשרים חברתיים טובים, הוא עוסק בתחום שהוא מוכשר בו וחי ברמת החיים המתאימה לו לפי צרכיו הטבעיים.

מדברים הרבה על הקיפוח העדתי בשנים הראשונות למדינה. אז נכון הייתה מידה של התנשאות מצד ההנהגה והישוב הקיים כלפי התרבות המזרחית וזו הייתה טעות, אך באותה תקופה היו גם הרבה עולים אשכנזים שבאו אחרי שעברו השואה, סבלו מאובדן משפחה, רכוש והשכלה, באו חסרי כל וגם להם היה קשה, וגם הם התקבלו כגלותיים לעיתים ע"י ילידי הארץ וגם הם עברו חבלי קליטה בארץ זרה ובאזור שונה מאד במנהגים ובתרבות, ולכן גם בין אלה היו רבים שלא הצליחו לא כלכלית ולא מקצועית. לעומתם יש לא מעט ספרדים שכן התקדמו מבחינות אלה. בגדול ניתן לומר וזה נכון לכל מצב שמי שדרש מעצמו יותר התקדם.

מאז המהפך של 1977, שהיה מתאים ונדרש, נעשתה העדפה מתקנת. עיירות הפיתוח (עד היום) קיבלו תקציבים גדולים לשיקום חזות השכונות, ללימודים,דיור חינוך ועוד. התרבות המזרחית קיבלה את מעמדה הראוי. אני לא אומרת שכיום הכל מושלם וכולם מקבלים את כולם, יש עדיין דעות קדומות אצל שני הצדדים אך הם בידי מעטים, אין מניעה להתקדם ולהתפתח לאן שרוצים. וכיום אין סיבה להיתלות במה שנקרא פער וקיפוח ולתרץ בעיות קיומיות שהן לא פשוטות ונובעות מהרבה סיבות, בדבר שכבר לא רלוונטי. אציין רק כי לצערי יש עדיין היום גורמים אינטרסנטיים שמעמיקים ומרחיבים את הקרעים ומנסים לרכב על הנושא במקום לאחד בין השכבות השונות.

כיום ישנם עולים חדשים כמו האתיופים והרוסים שגם הם עוברים חבלי קליטה לא קלים. החברה שלנו צריכה להיות יותר סובלנית,להתייחס יותר בשוויוניות ולהבין שכולנו בני אדם שווים, שמכל עדה ניתן ללמוד משהו, שכל עדה תורמת למדינה, כולנו חשובים בבניית המרקם של המדינה ושאין לנו ארץ אחרת.